עיצרו את המלחמה

בתים, אוהלים, בתי חולים, בתי ספר, כנסיות ומסגדים – בעזה אין מקום בטוח, כפי שהאירועים המחרידים בהם נהרגו כ-30 אנשים שתפסו מחסה בבית ספר ממחישים. על פי הערכות של ארגונים הומניטריים, עד אמצע יולי יותר ממיליון בני אדם בעזה צפויים להתמודד עם רעב מסכן חיים. יחד עם תושבי עזה הפלסטינים, גם החטופים ממשיכים לשלם בחייהם ורק השבוע נודע כי במהלך ״תמרון״ נהרגו חיים פרי, יורם מצגר, נדב פופלוול ועמירם קופר.

בתחילת חודש יוני נהרגו כ-30 עקורים פלסטינים במהלך תקיפה צבאית בבית ספר במחנה הפליטים א-נוסיראת במרכז עזה – וזאת אחרי מראות הזוועה שהגיעו רק בשבוע שעבר מרפיח כאשר נהרגו יותר מ-40 בני אדם בתקיפה שהציתה אש קטלנית במחנה אוהלים של עקורים. שני מקרים אלו של הרג עקורים הם מזעזעים במיוחד שכן מדובר באנשים שחשבו שמצאו מקום מבטחים, ובמקום זה מצאו את מותם. עזה הפכה להיות מלכודת מוות והחיים שם בצל המלחמה והרעב הולכים ומצטמצמים מיום ליום.

ואנחנו? מעל מאה אלף אזרחיות ואזרחים בדרום ובצפון עדיין מפונים מבתיהם, שריפות בקרית שמונה, נפגעים קשה בחורפיש, משפחות החטופים מופקרות ומבוזות על ידי שרי הממשלה- והצפון כולו בוער. כולנו חיים בחוסר ביטחון, חוסר ודאות וחוסר אוניםֿ אבל גם בזמן שכולנו בחשש מהידרדרות נוספת שנמצאת ממש מעבר לפינה, בממשלה ובימין הקיצוני יש מי שרק מנסים ללבות את האש ויצאו רק אתמול לשטוף את רחובות ירושלים במצעד של שנאה.

אנחנו רואים את הזוועות וחווים את השלכות המלחמה בכל תחומי החיים. עלייה דרמטית של אחוזי האבטלה ושל תסמיני חרדה ופוסט טראומה – והשבר העמוק וחסר התקדים ביחסי יהודים וערבים ותהום של פחד והפרדה שנפערה בינינו – ההשלכות מרחיקות הלכת של המלחמה כמו גם תהליכי השיקום הפיזיים והנפשיים, ילוו אותנו דורות קדימה. אנחנו בסיכוי-אופוק נחושים להמשיך לבנות חזון לעתיד טוב ובטוח וצודק יותר לכולנו, ולהגן על התשתיות שהיינו שותפים לבנייתן בשנים האחרונות – תשתיות של חברה שוויונית ומשותפת. תשתיות שממשיכות להיות חשובות היום ויהיו חשובות לא פחות ביום שאחרי המלחמה.